מתי פציעה בנופש, יום גיבוש וספורט מטעם העבודה תוכר כתאונת עבודה 

מתי פציעה בנופש, יום גיבוש וספורט,

אירוע או השתלמות מקצועית מטעם העבודה תוכר כתאונת עבודה

מאת: אלון אבלה, עו"ד

א. פתח דבר

1. יציאה לנופש מטעם מקום העבודה רווחת ונפוצה היום בקרב חברות ומעבידים רבים. יציאה לנופש מסוג זה צפונת בתוכה יתרונות רבים הן למעביד והן לעובד, כגון: ליכוד העובדים, שיפור יחסי העבודה, הכרת קולגות לעבודה ובני משפחתם, הידוק קשרים ויחסי עבודה בין העובד למשנהו ובין המעביד ועוד. אלא שלמרות הרצון הטוב לעיתים במהלך הנופש נחבל ונפצע העובד. כאן עולה השאלה, האם מדובר בתאונת עבודה או לא ומה המשמעות לכך.

2. עקב שינויי העיתים בשוק העבודה, הכירו מעבידים רבים בעובדה שיש להשקיע בעובד אף מחוץ לתחומי "המפעל או מקום העבודה הספציפי" זאת על מנת ליצור סביבת עבודה טובה ונעימה יותר לעובד אשר תגרום לבסוף לעובד לעבוד בצורה טובה יותר. בהתאם לכך מעבידים וחברות רבים החלו להוציא את עובדיהם לנופש מאורגן מטעמם וכן להקפיד על קיום ימי גיבוש וספורט והשתלמות.

3. ביציאה לנופש מטעם מקום העבודה גלומים יתרונות רבים הן למעביד והן לעובד, הכוללים: הכירות וליכוד בין העובדים ובני משפחותיהם, יצירת נעימות במקום העבודה, צבירת חוויות משותפות והגדלת פיריון העבודה נוכח העובדה כי עובד מספק תפוקה רבה ואיכותית יותר כאשר טוב לו ונעים לו במקום העבודה, בו הוא מבלה לפחות שליש משעות היממה.

4. בדב"ע לב/69-0 סימני - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 386, עמד בית הדין הארצי לעבודה על החשיבות שיש לראות בנופש מטעם עבודה, בקובעו, כי:

"אין להרבות דברים על כך שפעולות נופש מסויימות ... רואים ורואים בימינו לא רק כמתיישבות עם העבודה, אלא אף כחיוניות   לעבודה".

5. דא עקא, לעיתים קורה שעובד נפצע  ונחבל במהלך שהותו בנופש מטעם מקום העבודה. כאן עולה סוגיה והיא האם פציעתו של העובד נחשבת כתאונת עבודה, או שמע מדובר בתאונה מצערת "אחרת" אשר נגרמה עקב רשלנות ומחדל. ההבחנה בין סוגי התאונות משמעותי מאד כלפי העובד. עם תוכר הפציעה כתאונת עבודה יקבל העובד קצבה קבועה מהמוסד לביטוח הלאומי. מנגד, אם הפציעה לא תוכר כתאונת עבודה, יהיה על העובד לתבוע את האישיות או הגוף האחראים לקרות הנזק.

6. ההבדל בין ההליכים הינו בפן המהותי המתבטא בעילות התביעה ובהפעלת החוקים הנדרשים, היינו תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי או לפי פקודת הנזיקין, והן בפן הדיוני המתבטא בטריבונל בפניו מתנהלת התביעה, בית הדין לעבודה או בית משפט רגיל, וכן בפרוצדורה הרבה המתלווה לכך, השונה בין הליך והליך. יובהר, כי בשלב הראשון לאחר פציעת העובד, מוגשת התביעה בהכרה באירוע הנזק כתאונת עבודה למוסד לביטוח לאומי, ורק כאשר זה דוחה את התביעה יש להגיש תביעה להכרת התאונה כתאונת עבודה, נגד המוסד לביטוח לאומי, בבית הדין לעבודה. ניתן לומר בכלליות, כי לעובד שנפגע קל ופשוט יותר לתבוע את המוסד לביטוח לאומי מאשר לתבוע בתביעה נזיקית אדם או גוף אחר.

7. סעיף 79 לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, קובע כי תאונת עבודה לעובד שכיר הינה:

"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מי מטעמו...". 

עולה איפוא, שלא כל תאונה יכול ותוכר כתאונת עבודה, אלא שהדרישה הינה שיהיה קשר התאונה שארעה לעובד לבין עב

ב. המבחן הדו שלבי ומבחן אינטרס המעביד

8. לצורך קביעה וסיווג האם פציעה של עובד בנופש שארגן המעביד תחשב כתאונת עבודה, יצר בית הדין לעבודה מבחנים שונים. בעבר, בדב"ע לב/38-0 המוסד לביטוח לאומי – מסעוד, פד"ע ד 29 (להלן: "מסעוד") יצר בית הדין לעבודה את "מבחן האלמינציה" (שמכונה גם "מבחן הקשר לעבודה") לצורך הקביעה האם פציעתו של עובד, בנופש מטעם המעביד, תוכר כתאונת עבודה או לאו. לפי מבחן זה, יש מקרים בהם פציעתו של העובד תיחשב כתאונת עבודה אם יהיה ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא היתה התאונה קורית במקום ובזמן שקרתה. בהמשך נקבע בדב"ע מד/127-0 מרסיאנו – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 232, כי לא די בקשר כל שהוא עם העבודה כדי להצדיק את יישומו של מבחן האלמינציה, אלא רק קשר שאינו רפה, מרוחק או עקיף, בין הפציעה לבין העבודה, יביא לכך שהפציעה תוכר כתאונת עבודה.

9. אולם, בעב"ל 91/99 אילוז – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209 (להלן: "אילוז"), שינה בית הדין את הלכת מסעוד וקבע את המבחן הדו שלבי, לצורך הבחינה האם פציעה שארעה לעובד בפעולה נלווית לעבודה, כגון נופש, אירוע חברה, השתלמות מקצועית, תיחשב כתאונת עבודה. כך הסביר ופירט בית הדין לעבודה את המבחן הדו שלבי בפסק דין אילוז בדבריו לאמור, בפס' 11 לפסק הדין:

"... המדובר הוא בבחינה כפות פנים ואדניה אלה: בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר ל"מפעל" ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. .... זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה"עניין" שמגלה בו המעביד – בין אם מדובר בפעולות ספורט, או השתלמות, או בנופש – אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. .... בשלב השני לאחר שאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה (להלן – האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלוונטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר. (ההדגשה הוספה).

ובהמשך קובע בית הדין בפסק הדין, בפס' 13-12 כי:

"ודוק, לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה שבין האירוע למפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך, תידרש בין היתר הוכחת מעורבותו של המעביד בייזום של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך מימון האירוע, בארגון וכיוצא באלה סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לחיי העבודה במפעל. בהקשר זה, לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין אירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעביד. בכל מקרה, תוכרע הכף, בסופו של דבר בשים לב לנסיבותיו של המקרה, וכאמור למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה שבו. משעברנו את השלב הראשון, של הכרה באירוע הנופש, או הגיבוש החברתי, כ"פעולה נלווית" לעבודה, נעבור לשלב השני והוא בחינת הקשר, או הזיקה, שבין הפעילות במהלכה נפגעה העובד בתאונה, לבין האירוע המוכר על רקע מארג הפעילויות שהוצעו לעובדים במסגרת האירוע. בהקשר זה, אציין, כי אינני רואה נפקא מינא אם התאונה לעובד נגרמה במהלך פעילות קבוצתית או אינדיבידואלית, או משפחתית, כל עוד הייתה אותה פעילות חלק אינטגראלי מתכנית הפעילויות של האירוע המוכר. לא כן הדבר, במרה בו העובד פרש מן הכלל ו"עשה תכנית לעצמו", או מקום בו ניתן להצביע על ניתוק הקשר או הזיקה, בין הפעילות בה היה העובד מעורב בעת התאונה, לבין האירוע המוכר". (ההדגשה הוספה).

במקרה אילוז לעיל, נפגע עובד חברה במהלך פעילות ספורטיבית של שיט בסירת בננה, בנופש שאותו ארגן המעביד. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של העובד להכיר בפציעה כתאונת עבודה. תביעתו של העובד לבית הדין האזורי לעבודה נדחתה גם כן, מן הטעם כי לא דובר הנופש אינו פעולה נלווית לעבודה וכי בפני העובד עמדו מספר פעילויות ספורט אחרות לביצוע. בית הדין הארצי לעבודה, לאחר התווית המבחן הדו שלבי והפעלתו לפי נסיבות המקרה, קיבל את ערעורו של העובד וקבע כי פציעתו של העובד בנופש מטעם המעביד הינה תאונת עבודה.

10. בפרשת אילוז קבע בית הדין לעבודה כי לאחר הפעלת המבחן הדו שלבי, בשים לב לנסיבותיו של המקרה, היה למעביד אינטרס ועניין בכך שהעובדים בחברה יצאו לנופש מאורגן מטעם מקום העבודה, כי המעביד היה היוזם והמארגן של אירוע הנופש, וכי פעילות הספורט שבה נפצע העובד לא חרגה מתוכנית הפעילויות שהוצעה לעובדים-הנופשים בעת הנופש, וכי פעילות בסירת הבננה אף הוצעה לעובדים בדף תוכניות הפעילות שהוצעו לעובדים, ושבכל מקרה, העובד לא ביצע פעילות ספורטיבית על דעת עצמו אשר חרגה ממה שהציע המעביד. יודגש, כי המבחן הדו שלבי שהותווה בפסק דין אילוז, ישים ואף ייושם מאז רבות בפסיקה, גם במקרים בהם נפצעו עובדים בימי ספורט, ימי גיבוש, והשתלמויות מקצועיות מטעם העבודה.

11. זאת ועוד, ראוי שוב לשים לב לאבחנה שביצע בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין אילוז, בקובעו כי תיתכן הכרעה שונה, עת נפצע עובד בתאונה שארעה לו בנופש, אירוע, או השתלמות שיזם וארגן ועד העובדים לבין פגיעה באירועים אלו שיזם וארגן המעביד. קרי, בית הדין קובע מפורשות כי ישנה הבחנה ברורה בין המעביד לועד העובדים, וכי לא תמיד האינטרסים של שני אלה יהיו חופפים וזהים האחד לשני, זאת לצורך הכרעה בעניין הכרה בפציעה המתרחשת בהם לעובד כתאונת עבודה.

12. בעב"ל 1173/00 רונית עטר נ' המוסד לביטוח לאומי (20.01.02) עמד בית הדין הארצי לעבודה על ההבחנה בין נופש שיזם המעביד לבין נופש שיזם ועד העובדים, בנוגע להכרה בתאונת עבודה של עובד, בהתאם לקביעתו בפסק דין אילוז, בזו הלשון:

"ודוק: שונה המצב במקרה בו המדובר באינטרס ישיר של המעביד בקיומו של האירוע, לבין קיומו של אינטרס משני בלבד שמגלה המעביד באירוע. ביטוי לאינטרס עקיף יכול ויימצא במימון פעולות הוועד, כאשר הוועד הוא זה אשר קובע לאילו מטרות יוקצה אותו מימון. בתוך כך, יכול ויהיו פעולות שהוועד מקדם לטובת האינטרסים אותם הוא מייצג ושעליהם הוא מופקד. לרבות, כמובן, האינטרסים של העובדים. במקרה הראשון, כאשר המעביד הוא בעל האינטרס הישיר הוא זה אשר מחליט, לפי צרכי המפעל ועל פי שיקול דעתו כמעביד, אילו הם האירועים העונים על צרכיו של המפעל ועל צרכי עובדיו ועל היותם חלק אינטגראלי מכלל פעילותו של המפעל ומחיי העבודה שלו. כאלה עשויות להיות, בין היתר, השתלמויות של כלל העובדים, או של חלקם או של יחידים מתוכם; תחרויות ספורט מטעם המעביד; אירועי נופש וגיבוש. במקרה השני, כאשר הוועד הוא בעל האינטרס הישיר והמעביד הוא בעל האינטרס המשני בלבד, היוזמה הראשונית היא של הוועד בהקצאת הכספים ובייזום האירועים. ככל שבידי הוועד ההחלטה הבלעדית או העיקרית בנוגע לפעילויות או לאירועים שיקוימו, אופיים, מטרתם ודרך ביצועם, כך עשויים הם ל'התרחק' מן האינטרס של המעביד. כאמור, מבחן 'האינטרס של המעביד' אינו המבחן היחיד לזיהויו של אירוע כ"פעולה נלווית" לעבודה, אך יש לייחס לו חשיבות ומשקל. בהקשר זה, מן הראוי לציין, כי עשויים להיות מקרים, בהם יוכח קשר ישיר וענייני בין פעולות שיוזם הוועד לבין פעולות או אירועים שיוזם המעביד בדרכים שונות כגון: שיתוף פעולה בייזום האירוע, בארגונו ובדרכי מימונו. זאת, באופן שניתן יהיה לעמוד על מידת האינטרס של המעביד בקיום האירוע, מידת האינטגראליות שבין האירוע לבין העבודה וכפועל יוצא מכך היותו של האירוע 'פעולה נלווית לעבודה'". (ההדגשה הוספה).

בפרשת עטר, נפצעה עובדת ביום גיבוש שארגן וועד עובדים של בנק. בית הדין קבע כי פציעתה של העובדת אינה בגדר תאונת עבודה, הואיל ואת ארגון וייזום יום הגיבוש ביצע ועד העובדים בלבד, ולאור העובדה כי למעביד היה אינטרס משני בקיום יום הגיבוש, והלה לא היה חלק מן ההכנות להפקת יום הגיבוש להבדיל מועד העובדים. (השווה: עב"ל 1149/02 המוסד לביטוח לאומי נ' לאה אבישר (01.06.04); עב"ל 1370/00 מירי סחייק נ' המוסד לביטוח לאומי (07.01.04); ב"ל 1745/07 בישר סוהיל נ' בטוח לאומי – סניף חיפה (01.07.09); ב"ל 2099/06 ירון סעדון נ' המוסד לביטוח לאומי (07.05.07); עב"ל 283/09 אורה בס - המוסד לביטוח לאומי (25.08.09)).  

13. מאידך, בב"ל 1072/05 מוחמד נדאף נ' המוסד לביטוח לאומי (08.08.06), קבע בית הדין האזורי לעבודה, כי פציעתו של עובד, כאשר נפל מרכיבת סוס, ביום גיבוש שארגן ועד העובדים, תיחשב כתאונת עבודה, זאת לאחר שהוכח בפני בית הדין כי היתה חובת השתתפות ביום הגיבוש, כי למעביד היה אינטרס בקיום יום הגיבוש, למרות שאת יום הגיבוש יזם ועד העובדים, כי בסיום יום הגיבוש היה צריך מנהל העבודה לשאת דברים בנוגע לעבודה ולפיכך לא היה יום הגיבוש נופש גרידא, העובדים לא נדרשו לשלם עבור יום הגיבוש, הפעילות הספציפית שהתובע עשה בעת שנפגע (רכיבה על סוס) היתה חלק מהפעילויות שאורגנו לעובדים במהלך יום הגיבוש, וכי לא היתה זו החלטה עצמאית של התובע לרכוב על סוס. (השווה: ב"ל 1035/02 אכרם סרור נ' המוסד לביטוח לאומי (25.12.05)).

דוגמאות נוספות מהפסיקה

14. כאמור לעיל, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה מבוצע יישום של המבחן הדו שלבי, ובהתאם לתוצאה אליה מגיע בית הדין לעבודה, נקבע האם פציעתו של העובד באירוע ו/או הנופש ו/או יום הספורט ו/או יום הגיבוש ו/או בהשתלמות, שיזם וארגן המעביד, תוכר כתאונת עבודה. ישנה פסיקה עשירה בנושא זה ונביא להלן את עיקריה.

15. בב"ל 39025-09-10 אלבז נ' המוסד לביטוח לאומי (21.08.11), קבע בית הדין לעבודה כי פציעתה של עובדת, כאשר החליקה בזמן שעשתה את דרכה לחדר האוכל במלון, בכנס מקצועי שאורגן על ידי המעביד, תיחשב כתאונת עבודה, זאת לאחר הפעלת המבחן הדו שלבי, ולאחר שהוכח כי למעביד היה אינטרס בקיום הכנס והשתתפות התובעת בו, הכנס מומן ואורגן על ידי המעביד, תרומתו של הכנס למעביד והשתתפות העובדים בו היתה גדולה, וכי הליכה אל חדר האוכל בכנס מהווה פעולה אינטגראלית לכנס עצמו. בב"ל 1110/02 גלעדי אורלי נ' המוסד לביטוח לאומי (12.03.06), קבע בית הדין לעבודה שוב לאחר הפעלת המבחן הדו שלבי, כי פציעתה של עובדת, עקב נפילתה באמבטיה שבחדר המלון, בהשתלמות שארגן המעביד, תוכר כתאונת עבודה, מן הטעם כי למעביד היה אינטרס מהותי ועניין רב בקיום ההשתלמות המקצועית לעובדיו.

16. בעב"ל 31210-09-10 יובל מאירי נ' המוסד לביטוח לאומי (13.11.11), נדחתה תביעתו של עובד, להכיר בפציעה שארעה לו בטיול ג'יפים, בנופש שארגן המעביד בתורכיה, כתאונת עבודה, זאת לאחר שנקבע בפסק הדין כי לפי חומר הראיות נתברר כי פעילות טיול הג'יפים בוצע בנופש על ידי העובד בלבד וביוזמתו וללא שהמעביד ייזם או ארגן את פעילות זו, ובשל העובדה כי טיול הג'יפים היה בפועל פעילות פרטית של העובד בנופש, אין לראות בטיול זה כפעילות נלווית לעבודה.

17. בב"ל 3878/98 רחל חדידה נ' המוסד לביטוח לאומי (12.10.97), נידונה תביעה שהגישה עובדת כנגד המוסד לביטוח לאומי, בגדרה טענה התובעת כי יש להכיר בפציעה שנגרמה לה כאשר היתה בדרך לאירוע שארגן המעביד במסעדה, כתאונת עבודה. בית הדין לעבודה קיבל את התביעה וקבע כי התאונה שארעה לעובדת נחשבת כתאונת עבודה זאת לאחר שהוכח בפניו כי המעביד יזם, אירגן ומימן את האירוע אשר כלל הסעה, ארוחה, תוכנית בידור והשתתפות בני זוג, וכי לאור זאת למעביד היה אינטרס ישיר בקיום האירוע ובהשתתפות העובדים בו, ולכן יש לראות באירוע שאורגן כפעילות נלווית לעבודה.

(ראו עוד פסיקה נוספת בנושא קביעה ו/או דחייה להכרה בפציעה כתאונת עבודה: ב"ל 37413-08-10 אלוני נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע (07.08.11); ב"ל 5584/07 שמואל אקוני נ' המוסד לביטוח לאומי (16.04.09); ב"ל 2065/09 שלמה כנפו נ' בטוח לאומי – סניף באר שבע (18.07.10); ב"ל 2773/07 לואי אברהים מסאלחה נ' המוסד לביטוח לאומי (22.02.09); ב"ל 4100/01 בלומברג נחמיה נ' בטוח לאומי-סניף תל אביב (2003)).

ג. סוף דבר

18. עולה כאמור לעיל, כי כל לא ניתן להכריע ולקבוע באופן גורף איזו תאונה או פציעה של עובד תחשב כתאונת עבודה, ובכל מקרה יש לבצע בדיקה ולבחון את נסיבות המקרה לפי המבחן הדו שלבי שנקבע בפסק דין אילוז.

19. לפיכך, רק כאשר יוכח כי פציעתו של העובד באירוע כלשהו (נופש, יום ספורט, השתלמות וכו') היתה נלווית לעבודה, וכי לאחר מכן ייקבע כי פעילותו של העובד, בה נפצע, היתה קשורה לאירוע עצמו אשר יזם וארגן המעביד, תוכר פציעתו של העובד כתאונת עבודה.

הכותב הינו עו"ד המתמחה בנדל"ן ובמשפט אזרחי (www.abelaw.co.il). האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני.